פסק-דין בתיק דמ"ש 8447/09

1.         זוהי תביעת הגברת ביטון תמר  (להלן- התובעת) כנגד מעסיקתה - חברת סאל- ש.א סחר ושיווק 2000 בע"מ (להלן הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ושכר עבודה עבור שלושה ימי עבודה בחודש 11/09.

2.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

הנתבעת הינה עסק בתחום טיפוח היד והציפורן. התובעת עבדה בסניף הנתבעת בפתח תקווה ותפקידה בעסק היה ליישם את תוכנית השיווק של הנתבעת ובעיקר ביצוע טלמרקטינג, שימור לקוחות תוך שמירה על קשר אישי ורצוף עם לקוחות לרבות מכירות וזימון לקוחות לסדנאות שערכה הנתבעת.

תמצית טענות התובעת:

3.         התובעת עבדה אצל הנתבעת כשנה וחצי מיום 11.5.08 ועד 3.11.09 כאשר ביום 3.11.09 פוטרה התובעת מבלי שישולמו פיצויי פיטורים וימי הודעה מוקדמת.

4.         התובעת פוטרה מאחר והנתבעת היתה בקשיים נוכח צמצוצים בסניפיה השונים.

5.         הנתבעת זימנה את התובעת לפגישת בירור ביום הפיטורים והטיחה בפניה את העובדה כי היא מנהלת שיחות פרטיות במהלך העבודה. באותה שיחה נאמר לתובעת כי עומדות בפניה שתי אפשרויות האחת להתפטר והשניה להגיש תביעה לבית הדין. התובעת ראתה בכך פיטורים ובעקבות זאת הגישה תביעתה לבית הדין.

6.         שכרה של התובעת שולם על בסיס שעתי.

7.         משרת התובעת עמדה על 6 שעות ביום, שישה ימים בשבוע.

8.         לתובעת לא שולם שכר עבודה בגין שלושה ימי עבודה בחודש 11/09 בסך 612 ש"ח ,פדיון חופשה בגין 11.6 ימים בסך 2366 ש"ח ודמי הבראה בסך 2347 ש"ח. 

תמצית טענות הנתבעת:

9.         התובעת עזבה את עבודתה מיוזמתה ולא פוטרה כלל.

10.        התובעת ניצלה את העובדה כי  מנהלת הנתבעת לא שהתה בעסק. התובעת דאגה להדגיש את נאמנותה ודאגתה לעסק ובעיקר את המאמצים אשר השקיעה בטלמרקטינג אשר לא הוביל לתוצאה הרצויה. כתוצאה מכך מנהלת הנתבעת החליטה לבדוק את הנתונים וכך התגלתה התנהלותה התובעת בעסק  אשר כללה עשרות שיחות טלפון פרטיות אותן קיימה במשך שעות העבודה.

11.        התובעת היתה מודעת למצלמות המותקנות במקום ודאגה לשבת מול מצלמה ולהראות כעובדת ולנהל את סידוריה האישיים מתוך העסק על חשבון הנתבעת;

12.        לאחר שגילתה מנהלת הנתבעת את הנעשה בעסק , כפי שנשתקף מפירוט השיחות אשר תאם את התוצאות העסקיות העגומות ולאחר שהובהר כי התובעת גורמת לנזקים כספיים חמורים ואינה מבצעת את תפקידה כראוי החליטה מנהלת הנתבעת לדבר עם התובעת ולהציג בפניה את העובדות. מנהלת הנתבעת התקשרה לתובעת וקבעה להפגש עמה ביום 3.11.09. בפגישה הציגה בפניה טענותיה בעוד התובעת הכחישה הנטען וטענה כי לא קיימה שיחות פרטיות בעבודה ודרשה הוכחות.

13.        לאחר שמנהלת הנתבעת הציגה בפניה מספרי טלפון, התובעת לא הכחישה שאכן מכירה היא את מספרי הטלפון אולם המשיכה ביחסה המזלזל והוסיפה "אוקיי אני מבינה כי תפקידי בסופר נייל הסתיים", קמה מהכסא, נגשה לדלפק לקחה משם דברים שונים שהיו שייכים לה , הניחה את המפתח על הדלפק והלכה. ברגע שהבינה התובעת כי מעשיה התגלו, מצאה לנכון לעזוב את המקום ולהפסיק את עבודתה.

14.        לאחר פרק זמן קצר הגיעו טלפונים מאת בעלה של התובעת אשר דרש מהנתבעת למסור לתובעת מכתב פיטורים ולשלם פיצויי פיטורים למרות שהתובעת עזבה את העסק  באמצע שיחה, אספה את חפציה על דעת עצמה מבלי שנדרשה לעשות כן.

15.        לחלופין טענה הנתבעת כי אף אם יקבע כי התובעת פוטרה, לאור הנסיבות שקדמו לסיום יחסי העבודה אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.

16.        הנתבעת מודה כי התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה בסך של 1,612 ש"ח, דמי הבראה בסך של 2,108 ש"ח. כמו כן, מודה נתבעת כי לתובעת לא שולם שכר עבודה בגין שלושה ימי עבודה בחודש 11/2009 בסך 612 ש"ח.